ניסים תמיר נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  5576/08
 
בפני:  
 כבוד הנשיאה ד' ביניש
 
המערער:
 ניסים תמיר
 
 נ  ג  ד
                  
המשיבה:
 מדינת ישראל
 

ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (השופט א' ח' ורבנר),  מיום 16.6.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 979/05
                                        
תאריך הישיבה:                     ד' בתמוז התשס"ח (7.7.2008)
בשם המערער:                       עו"ד נסים זאבי
בשם המשיבה:                       עו"ד גליה שפירא

פסק-דין
 
          לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (השופט א' ח' ורבנר) מיום 16.6.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 979/05.

1.       ביום 4.8.2005, הוגש נגד המערער כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (השופט ורבנר) בעבירה של שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. על פי הנטען בכתב האישום, סגר המערער, ללא היתר, קומת עמודים בבנין, והוא עושה בה שימוש למגורים. ביום 16.6.2008, התקיים דיון בעניינו של המערער בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. בדיון זה, ביקשה התובעת להציג לפני בית המשפט תמונות שצולמו במקום בו בוצעה לכאורה עבירת הבניה בה הואשם המערער בכתב האישום. בשלב זה, הביע בא-כוחו של המערער, עו"ד זאבי, את התנגדותו להגשת התמונות, וביקש, בנוסף, כי יירשם בפרוטוקול שהתובעת ישבה עם השופט בלשכתו למשך 20 דקות לפני תחילת הדיון. בית המשפט, שראה בבקשתו זו של עו"ד זאבי ניסיון להטיל דופי ביושרתו המקצועית, קבע כי עו"ד זאבי לא יופיע בפניו באולם בית המשפט, וכי עורך דין אחר ממשרדו ייצג את המערער. בעקבות דברים אלה, פנה עו"ד כ"ץ, עו"ד אחר ממשרדו של עו"ד זאבי שנכח עימו באולם, אל בית המשפט, וביקש כי בית המשפט יפסול עצמו. בית המשפט דחה את הבקשה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.       בערעורו, ממקד המערער את טענותיו בעניין אחד, והוא הפסול בכך שהתובעת ישבה עם השופט ביחידות לפני הדיון, כאשר נראה שבידה היה תיקו של המערער הנדון בפני השופט, באופן העשוי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. בא כוחו של המערער ניסח את טענת הפסלות בקיצוניות רבה:

"הטענה בערעור זה הנה כי ההסתודדות של התובעת העירונית, אשר במצב יום-יומי נמצאת ביחסי קירבה באשר חדרה שוכן בצמוד (קיר משותף ודלת צמודה) עם לשכתו של השופט העומד לדון בתיק, ובנוסף חדרה הנו חלק מהיכל הדיונים – יכולה ללא ספק לעורר ספקות. אך כאשר נוכח הנאשם כי התובעת העירונית יוצאת מלשכתו של השופט אשר בעוד דקות מספר ידון בתיקו – ובידה תיק התביעה הכתום (היחיד מסוגו), כאשר השניים הסתודדו ב-4 עיניים, ללא הנאשם עצמו וללא בא כוחו – ישנה יותר ממראית עין של משוא פנים – זהו מצב בלתי נסבל מבחינת הבנתו האובייקטיבית של הצופה מהצד – ושל נאשם בפלילים בפרט."

3.       בהתאם להוראות סעיף 147(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), נתבקש בית המשפט קמא להעיר הערותיו לגבי טענות אלה של המערער. במסגרת זו, ציין בית המשפט כי התובעת לא שוחחה עימו על שום תיק הנדון בפניו, ובכלל כך גם לא על תיקו של המערער, אלא הציגה בפניו פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה. באופן דומה, טענה גם המדינה לפניי, בתגובתה להערות השופט, כי מבירור שנערך, עולה כי התובעת לא החזיקה בידה כל תיק בצאתה מלשכת השופט, בניגוד לטענות המערער. בהערותיו, הבהיר בית המשפט, כי ראה בבקשתו של המערער לציין בפרוטוקול את עובדת ישיבתה של התובעת בלשכתו של השופט, משום ניסיון להטיל דופי בבית המשפט ולערער את מעמדו של השופט. כיוון שכך, סבר השופט שאין זה מן הראוי אף לאפשר לבא-כוח המערער להשלים את טיעונו בכיוון זה, והוא קטע אותו עוד בתחילתו.

4.       לאחר שעיינתי בכלל החומר שבפניי, הגעתי למסקנה, כי דין טענת המערער, בדבר קיומה של עילת פסלות כנגד השופט, להידחות. כבר נקבע בפסיקתנו, שעובדת קיומה של פגישה בין השופט לבין אחד מבעלי הדין אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. נכון אמנם, שככלל, ראוי להימנע מקיום פגישות כאלה – אך אין בקיומן כדי להוביל, בהכרח, לפסילת בית המשפט. זאת, מכיוון שגם במקרים ממין זה, כמו גם במקרים אחרים, תמיד יש לבחון האם קם חשש ממשי, בראייה אובייקטיבית, למשוא פנים, שאך הוא יהווה עילה לפסלות שופט (ע"פ 4093/08 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.2008); ע"א 8244/06 המועצה המקומית גבעת שמואל נ' ל.מ.ד. בניין פיתוח והשקעות (1998) בע"מ (לא פורסם, 6.2.2007); ע"פ 13/05 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2005); וראו גם: ע"א 5257/03 משעל נ' קר ויז'ן ישראל בע"מ (לא פורסם, 15.7.2003)).

בענייננו, נאמן עלי הסברו של השופט, כי בשיחה בינו לבין התובעת לא עלה שמץ של עניין הקשור לתיק שלפניו או לתיק אחר שהוא עמד לדון בו. נכון אמנם, כי מן ראוי היה שהתובעת לא תנצל את זמן ההמתנה שלפני הדיון לשיחה עם השופט בלשכתו, אף ללא קשר לתיק התלוי ועומד לפניו. ואולם, רב המרחק בין קיומה של שיחה כזו, לבין הדופי שניסה בא-כוח המערער להטיל בשופט בפרהסיה, שהיה בו משום רמיזה לכך שהשיחה בלשכת השופט נסובה, באופן פסול, על אודות התיק הנדון בפני בית המשפט. כיוון שמקובל עלי כי השיחה בין השופט לבין התובעת לא נגעה כלל לתיקו של המערער, ברור גם שאין לה כל השפעה מהותית על העניין הנדון בבית המשפט, ואין היא מקימה חשש למשוא פנים. על פני הדברים, לא ברור כיצד ומדוע ראה בא-כוח המערער להעלות את רמיזותיו בדבר כך שהתובעת שוחחה עם השופט על נושאים הקשורים בתיק זה; טענות המערער בנושא אינן מבוססות על פניהן. לבא-כוח המערער לא היה יסוד סביר להניח את אשר הניח בנוגע למתרחש בלשכתו של השופט, ולא היה מקום לרמיזות שהשמיע, ושמהן השתמע כאילו התובעת דיברה עם השופט על תיקו של המערער. אין לי ספק שכלל אלמנטארי זה, לפיו אל לשופט לקיים שיחות על התיק הנדון בפניו במעמד צד אחד, עמד לנגד עיני השופט, ואף לנגד עיניה של התובעת.

כאמור, טוב היה אילו לפני הדיונים ובסמוך להם היו השופט והתובעת נמנעים מלהיפגש באופן המתואר. אין מקום לקיום שיחה בלשכה, בתנאים שנערכה, ולו משום מראית עין בלבד. אך משנתקיימה השיחה, לא הייתה מניעה להיעתר לבקשת בא-כוח המערער ולרשום את דבר קיום השיחה בפרוטוקול, תוך שניתן היה לציין גם שהשיחה לא הייתה קשורה לתיק הנדון בפני בית המשפט. על כל פנים, כאמור, משהוברר שלשיחת התובעת עם השופט לא היה כל קשר להליך המתנהל בעניינו של המערער, אין היא מקימה עילה לפסילתו (השוו: ע"פ 2672/01 בן שושן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 794 (2001)).

5.       במסגרת ערעור זה הועלה בפניי עניין נוסף, והוא קביעתו של בית המשפט כי בא-כוח המערער לא יופיע עוד בפניו, ועורך דין אחר מאותו משרד יחליפו בייצוג המערער. לעניין זה, ציין בית המשפט קמא, בהערותיו שנתקבלו על פי סעיף 147(ד) לחוק סדר הדין הפלילי, כי החלטתו האמורה באה בעקבות בקשת בא-כוח המערער לציין בפרוטוקול את עובדת ישיבתה של התובעת בלשכתו של השופט. עוד ציין השופט בהערותיו, כי כל טענותיו של המערער בדבר הימצאות תיקו בידי התובעת לא הועלו בפני בית המשפט קמא בבקשת הפסלות המקורית. על כן, ראה השופט בבקשתו של המערער בקשה שאינה קשורה לתיק הספציפי בעניינו, אלא נועדה להטיל דופי בבית המשפט באופן כללי, ולעורר פרובוקציה בפני כל באי בית המשפט. כיוון שסבר כי התנהלותו של עורך הדין בפרשה אינה ראויה, הורה בית המשפט כי בא-כוח המערער לא יופיע בפניו. בהערותיו, הבהיר בית המשפט, כי החלטתו זו נגעה להתנהלותו של עורך הדין בלבד, והוא סבר כי לא היה לה קשר ישיר לעניין הנדון בתיקו של המערער. בעניין זה, התייחס בית המשפט לאפשרות שהועלתה בפסיקה, ולפיה, במקום בו נתקיימה עילת פסילה אשר מקורה ביחסי עורך הדין והשופט, ולא בתיק עצמו, ניתן יהיה להציע פתרון במסגרתו ימשיך השופט לשבת בדין, ואילו עורך הדין יוחלף (ע"א 4687/00 רוזנטל נ' רוזנטל (לא פורסם, 28.8.2000); ע"א 133/99 סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ (לא פורסם, 20.4.1999); ע"א 2147/08 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (טרם פורסם, 16.4.2008)). אלא, שמבירור העניין מתוך טענות הצדדים בערעור, עולה כי המקרה שלפניי איננו אחד ממקרים אלה, ועילת הפסלות שביקש בא כוח המערער להעלות, אף אם לא ביטא זאת בפני בית המשפט קמא באופן ברור, אכן הייתה קשורה בתיק המתנהל בפני בית המשפט.

           אוסיף עוד, כי מתוך החומר שלפניי, אכן עולים ספקות בדבר אופן התנהלותו של בא כוח המערער במסגרת ההליך נשוא הערעור. על עורך דין, כמי שאמון על ידיעת החוק ושמירתו, מוטלות חובות באשר לאופן התנהגותו וצורת התבטאויותיו באולם בית המשפט (וראו למשל: על"ע 8838/00 עו"ד שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פ"ד נו(2) 169, 172 (2001)). אף אם מבקש עורך הדין להעיר הערה הנראית לו הכרחית למען ההגנה על לקוחו, מחובתו להביע את הדברים מבלי לגלוש להשערות והאשמות בלתי-בדוקות בדבר התנהלותו של בית המשפט, אלא לנקוט לשון שקולה, מאופקת ועניינית (ראו למשל: על"ע 736/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שרה מזרחי, פ"ד נח(6) 200, 206 (2004)). עורך הדין נדרש לשמור על התנהגות הולמת באולם בית המשפט, ולכבד את המעמד. בהקשר הדברים שלפנינו, היה על בא-כוח המערער להתבטא באופן שאינו מטיל ספק בתום ליבו של בית המשפט, וכך להימנע מעימות מיותר. אולם, דומה כי בידי השופט קיימים כלים על מנת לתת ביטוי לחומרת התנהגותו של עורך דין המופיע בפניו, וזאת גם מבלי להידרש לצעד קיצוני וחריג של פסילת עורך הדין מלהופיע. האפשרות החריגה להפסיק ייצוג של לקוח בידי עורך דין, אף אם הועלתה בפסיקה בנסיבות מסוימות, הרי שהיא רחוקה מלהיות דרך המלך.

    יתכן אמנם, שבנסיבות העניין, הופעתו של עורך דין אחר ממשרדו של עו"ד זאבי, הייתה עשויה להפחית מהמתח ומהאווירה הטעונה שנוצרה באולם בית המשפט, אולם, עילה לפסילת הופעתו של עורך הדין לא נמצאה כאן. לפיכך, אציע לשופט לאפשר לעו"ד זאבי להופיע בפניו, ומן הראוי כי עו"ד זאבי יתנצל על האופן והנוסח הבוטה שבו השמיע רמזים כלפי בית המשפט – הן בפניו והן בטענותיו בערעור.

     סוף דבר, לא מצאתי כי נתקיימה עילת פסלות בשל משוא פנים בעניינו של המערער, והערעור נדחה.

    ניתן היום, י"ג באב התשס"ח (14.8.2008).